לדף הבית
OpenCube CSS Menu
כתבות
OpenCube CSS Menu


מצעד הגיאופיטים
  

בשבוע החולף התקיים יום עיון ארצי בנושא "גיאופיטים בגן הנוי". תזמון יום העיון אינו מקרי - המנהל המדעי של הגן הבוטני ד"ר אורי פרגמן-ספיר, שיזם את האירוע, כוון לשיא עונת השתילה של מיני גיאופיטים רבים. אולם הכנסים במשרד החקלאות שאירח את משתתפי הכנס, היה התמלא בגננים מקצועיים ובעלי משתלות, חובבי גינון, ידידי הגן הבוטני ועובדיו ועוד. על שולחנות בפתח האולם הוצגו גיאופיטים בעציצים ומארזי בצלים ופקעות, של רוב המינים הזמינים למכירה במשתלות, לצד גלויות וזרעים מצמחי הגן הבוטני. ההרצאות המעמיקות והמרתקות הקיפו את הנושא מכל צדדיו:

  • גיאופיטים בגינה הישראלית, שימושים, כדאיות ותחזוקה – ד"ר אורי פרגמן-ספיר
  • מעמדם הגיאו-בוטני של הגיאופיטים בעולם הצומח וקבוצותיהם החשובות בגינון בארץ – ד"ר מיכאל אבישי
  • טיפוח זנים חדשים מן הסוג היפאסטרון (הנקרא במשתלות בטעות אמריליס) בישראל – דורית סנדלר-זיו
  • גידול גיאופיטים במיכלים, רעיונות ותחבולות שתילה – נורית חרמון
  • גיאופיטים חדשים בגינון בישראל – גל ישראלי

מלבד רצון עז לגדל מהיום והלאה הרבה יותר גיאופיטים ולגוון את האוסף הפרטי שלי, יצאתי מיום העיון עם תובנות חדשות והערכה חדשה לגידול גיאופיטים בכלל ולגידולם בגן הבוטני בפרט.

 

 

ראשוני הנרקיסים בגן – נרקיס ניירי  Narcissus papyraceus

 

 גיאופיט הוא צמח בעל איבר אגירה תת קרקעי הנושא ניצני התפתחות. איברי האגירה מתחלקים לשלוש קטגוריות עיקריות: בצל – מורכב מגלדים החופים זה על זה, פקעת – בעלת רקמה אחידה, ללא גלדים וקנה שורש מעובה. איבר האגירה מכיל חומרי הזנה (נוטריינטים) ומים. במרבית המינים, שיעור המים 60-80% מתכולת איבר האגירה ובאחרים, כגון כלנית, נורית וגזר 10-20% בלבד. לכמה מיני גיאופיטים שורשים רב שנתיים, שגם הם אוגרים חומרים חיוניים. ניתוק שורשים אלו תוך כדי העתקה או התייבשותם כתוצאה מאחסון לא נכון של איברי האגירה, פוגע בפריחה. המים וחומרי ההזנה שבאיבר התשמורת ובשורשים, מאפשרים בכמה מינים פריחה בשולי העונה השחונה או הקרה ללא עלים, ויתרון בתחרות על ביקורי מאביקים, שהיצע המזון שלהם בעונה זו מועט.

 

 

סתוונית ירושלים  Colchicum hierosolymitanum

 

קבוצת הגיאופיטים היא קבוצה צעירה מבחינה אבולוציונית, שהתפתחה בהתאמה לעונתיות - כשלעצמה תופעה חדשה יחסית על פני כדור הארץ. איברי האגירה מאפשרים לגיאופיטים לשרוד בעונות שבהן שוררים תנאים (כגון יובש או קור) שאינם נוחים לצימוח נמרץ או פריחה. גיאופיטים רבים הם נשירים ונעלמים מן העין בעונה הקשה ואילו אחרים הם תדירי-ירק. אזורי האקלים בישראל מאפשרים גידול מגוון גדול של גיאופיטים. הצלחת הגידול בשנה הראשונה מובטחת בדרך כלל, אך קבלת תוצאות דומות בשנים הבאות מחייבת ידע רחב והכרת הדרישות הייחודיות של כל מין, הנגזרות מתנאי גידולו בסביבת מחייתו הטבעית.

 

היבטים אחדים במקצב חייהם של הגיאופיטים מהווים בעיה מבחינה גננית. פריחתם המתפרצת והמרשימה של רבים מן המינים, כגון נרקיסים ואיריסים, היא קצרת ימים ואחריה באה תקופה ממושכת של מופע פחות מרשים. העלים המטמיעים ממלאים את איבר התשמורת וחיוני להשאירם בגינה עד לקמילתם כדי לקבל עונה נוספת של פריחה. במקרה שהשטח מושקה ומעוניינים לנצלו לגידול עונתי, יש לאחסן בצלים ופקעות (במיוחד של מינים שאינם סובלים לחות בתקופת המנוחה שלהם) בתנאים מתאימים, או במקרה של שתילה במיכלים, להרחיק את המיכלים למקום אחסון ולהחליפם באחרים. גושי צמיחה הנוצרים עם השנים, כתוצאה מריבוי וגטטיבי והתפצלות איברי התשמורת, אלה גורמים לעיתים לניוון ולמיעוט פריחה ויש להפרידם ולרעננם. ברכישת ידע וניסיון, ניתן להתמודד בהצלחה עם בעיות אלו וליהנות מן היופי, הרעננות וההתחדשות של גיאופיטים בגינה, במרפסת ובבית.


הגן הבוטני מתהדר באוסף עשיר ורבגוני של גיאופיטים, שמוצאם מאזורים גיאוגרפיים שונים של העולם. השם שבחרתי למאמר זה, "מצעד הגיאופיטים", ממחיש את חילופי המינים בין הגיאופיטים השונים בגן במהלך השנה כולה ובמיוחד בעונות הסתיו, החורף והאביב. "שנת הגיאופיטים" הים תיכונית מתחילה עם פריחת החצב בשלהי הקיץ, כשהשמש עדיין יוקדת והקרקע חרבה והמשכה בפריחת מבשרי הסתיו: חלמוניות, מיני סתווניות ומיני רקפות הפורחות לפני הופעת העלים, אחריהם המינים המקדימים של הנרקיסים וכן הלאה. מרבדי הנרקיסים והכלניות, שורות פעמוני השלג, האירוסים וכו', מעוררי השתאות ומרעננים את נופי הגן בתדירות גבוהה. לא פחותה חשיבותם של גיאופיטים צנועים, חלקם נדירים, כגון סתוונית התשבץ ואיריס הסרגל, שמיוצגים בגן וניתן לצפות בהם בנוחות במהלך גידולם.

 

 

חלמונית גדולה Sternbergia clusiana

 

בחלקת אסיה המרכזית על מצע השלכת של האלונים והאלות, פורחת עתה ללא עלים החלמונית הגדולה Sternbergia clusiana, ממשפחת הנרקיסיים Amaryllidaceae. החלמונית הגדולה היא צמח מוגן בעל בצל בקרקע ופרחים יפים וגדולים. צבעם הלימוני החיוור של הפרחים הצעירים, משתנה לגוון חלמוני עז בפרחים הבוגרים. העלים הכהים מלבלבים בדצמבר בשושנת צפופה ויפה. בישראל, ריכוזי פריחה מרשימים של החלמונית הגדולה, מהווים מוקד "עליה לרגל" למטיילים. עקב הבינוי המואץ סביב ובתוך ירושלים, כמעט ונכחדה אוכלוסיית החלמוניות באזור. הצמחים שבגן הובאו לכאן מאתרי בניה סמוכים, במסגרת מבצעי הצלה. הם מתרבים ומשגשגים בגן, שמטרתו בין היתר לשמש מקלט למינים בסכנה.

 

בערוץ הסלעי שבחלקת הים התיכון, ובצידו העליון של השביל הגובל עם האוניברסיטה, פורחת ללא עלים הרקפת הקיסוסית  Cyclamen hederifolium ממשפחת הרקפתיים  Primulaceae. מין של צפון אגן הים התיכון, הנפוץ ממזרח צרפת ועד ליוון ולמערב טורקיה. בניגוד לרקפת המצויה, הרקפת הקיסוסית פורחת בסתיו לפני הופעת העלים, ממש כמו החלמונית. הפרח ורוד, עדין ובחלקו התחתון יבלות בולטות. הגבעולים מתעגלים מטה לאחר הפריחה, תכונה אופיינית לרקפות ומקור השם המדעי של הסוג. העלים הציוריים מופיעים במהלך החורף (בצמחים בודדים מופיע עלה "תועה" כבר בפריחה). דומים לעלי הקיסוס ומכאן השם המדעי והעברי של המין. פקעות של הרקפת הקיסוסית ניתן לרכוש במשתלות, זהו צמח חסכן במים המתאים למיכל או לגינה.

 

 

רקפת קיסוסית  Cyclamen hederifolium

 

בנוסף, פורחים בעונה זו בגן ובשטחי הבור שבאזור ירושלים, סתוונית ירושלים ובן-חצב סתווני ואילו החצב שסיים זה מכבר את פריחתו, מבשיל זרעים שחורים, מבריקים ומפתח שושנת עלים גדולים ורחבים.

 

 

כתיבה וצילום: ידידיה ירושלמי

2 בנובמבר, 2008

 

הגן הבוטני האוניברסיטאי, גבעת רם, ירושלים

www.botanic.co.il

 

   

חיפוש צמחים מתקדם


משתלות שתילי הר, מחלף חמד ליד הכיכר, טל:  02-5345766  פקס: 02-5333014  shtileyhar@gmail.com  מפה-map        

שעות פתיחה: יום א' 14:00-07:30, ימים ב'-ה': 18:30-07:30 יום ו': 14:30-07:30, יום שבת: 10:00- 17:00

opening hours: Sun 07:30-14:00, Mon-Thu 07:30-18:30, Fri 07:30-14:30, Sat 10:00-17:00

              כל הזכויות שמורות למשתלת שתילי הר


פותח ע"י Guru4rent בניית אתרים