לדף הבית
OpenCube CSS Menu
כתבות
OpenCube CSS Menu


פירות עסיסיים ופירות מחקר ישראלי מוצלח
  

השבוע בגן הבוטני

פירות עסיסיים ופירות מחקר ישראלי מוצלח

 

פירות בשלל צבעים וצורות מבשילים עתה בגן הבוטני. נתמקד הפעם בפירות בעלי ציפה עסיסית - זהו המונח הבוטני למעטה עסיסי או בשרני העוטף את מרכז הפרי. בקבוצה זו מקובל להבדיל בין ענבה – פרי המכיל מספר זרעים (כמו אפרסמון) ובית גלעין – פרי המכיל חרצן קשה ובתוכו זרע יחיד (כמו אפרסק). פירות מאכל עסיסיים מוכרים לנו היטב אך בצמחיית הבר הם מהווים קבוצת מיעוט. כאשר אנו בוחנים את תכולת הציפה, אנו מגלים מאגר עשיר של פחמימות, שומנים וויטמינים. מאגר זה אינו משמש כמקור אנרגיה לנביטת הזרעים. מהי איפה תכלית השקעתו של הצמח בייצור מאגר מזון כה עשיר?

 

ננסה לענות על השאלה תוך כדי סיור בגן והתבוננות בצמחים שפירותיהם מבשילים בעונה זו. חלקם נטועים בגבעה המייצגת יער אירופי נשיר (מס' 24 במפת הגן הבוטני) ונראים היטב מן השביל הגובל באגם ומן השבילים המקבילים לו במעלה הגבעה. הסמבוק השחור נמצא כאן בשפע. הוא נושא פירות קטנים ושחורים הערוכים במכבדים צפופים.


    סמבוק שחור - פירות Sambucus nigra

 

הסמבוק השחור Sambucus nigra ממשפחת היערתיים Caprifoliaceae, הוא שיח או עץ קטן הנפוץ באירופה, צפון מערב אפריקה ודרום מערב אסיה, נדיר מאד בטבע בישראל. בית גידולו - יערות, לרוב בקרבת נחלים. פרחיו פירותיו וקליפת גזעו, שימשו ברפואה העממית האירופית נגד הצטננויות, דלקות של דרכי הנשימה ושפעת. מעליו הכינו משחה לטיפול בכוויות ובפצעים. חליטה של פרחי סמבוק עם עלי מנטה, לחולי שפעת בשלבי המחלה הראשונים, נחשבה באנגליה "לתרופה שאין עליה עוררין". אל תנסו לאכול מצמחי הסמבוק שבגן. חלקים שונים בצמח רעילים ליונקים כמונו. לשימוש הרפואי נדרשים ידע וזהירות. הוירולוגיות הישראליות ד´ר מדלן מומצ´וגלו ופרופ' זִכריה זכאי-רונס, היו חלוצות המחקר המודרני של מיצוי הסמבוק.

 


    סמבוק שחור Sambucus nigra פריחה (באפריל)

 

סיפורה של ד"ר מדלן מומצ'וגלו החל בשנות ה– 80 בשווייץ. שם חקרה את תכולת פירות הסמבוק השחור במסגרת עבודת הדוקטורט שלה בציריך. היא מצאה כי רכיבים שונים במיצוי גורמים לשיבוש מנגנוני חדירת וירוס השפעת לתוך תאים בריאים, וכך מונעים את התרבותו. במחקרים קלינים אשר המשיכה לערוך בישראל, מספר שנים לאחר מכן, עם פרופ' זִכריה זכאי-רונס מהמחלקה לוירולוגיה בבית הספר לרפואה "הדסה" בירושלים, נמצא כי מיצוי ייחודי של פירות הסמבוק שכונה "סמבוכל", הראה עיכוב פעילות של תשעה זני וירוס שפעת שונים, ושיפור ניכר אצל חולי שפעת בהשוואה לפלצבו (חומר שדומה בצורתו לתרופה אך אינו מכיל חומר פעיל).

ד"ר ויויאן ברק מביה"ח הדסה גילתה גם כי תאי דם לבנים מפרישים כמות גדולה של ציטוקינים (חלבוני בקרה) בנוכחות "סמבוכל", עובדה המצביעה על פעילות חיסונית מוגברת.

 

לאחר נסיונות שלא צלחו, של ד"ר מומצ'וגלו למצוא משקיע לייצור תרופה המבוססת על "סמבוכל", היא החליטה להקים חברה לשיווק המוצר כתוסף מזון טבעי. ב- 1991 הקימה מפעל קטן, "רזי בר", שמייצר תכשירים המתבססים על הסמבוק השחור ומעסיק כ- 15 עובדים. המפעל הירושלמי משווק את מוצריו בישראל ומייצא אותם למדינות רבות.

 

נחזור לשאלתנו: מהי תכלית השקעתו של הצמח בייצור מאגר מזון כה עשיר בפירותיו? 

בסיורנו, לא נוכל להחמיץ את ציפורי הבולבול המדלגות בין מכבדי הסמבוק ובולעות את פירותיו, בזה אחר זה.

זרעי הסמבוק עוברים את מערכת העיכול של הבולבול ללא פגע ונובטים אם התנאים מתאימים לכך, במקום בו לישלשה אותם הציפור. הבולבול משמש למעשה שליח להפצת זרעי הצמח תמורת המזון המרוכז בציפת הפרי. תפריט הבולבול, ציפור שיר ממוצא טרופי, מבוסס ברובו על פירות עסיסיים. הציפור מאתרת את הפירות בעזרת חוש הראיה, המפותח מאד אצל העופות.

 

אשחר קתרטי

Rhamnus cathartica

 

עופות מבחינים היטב בצבעים, על כן פירות עסיסיים "הפונים לציפורים" אם נתייחס לכך במושגים של תקשורת, הם בעלי צבעים בולטים, מבריקים ושונים מצבע העלווה. לעומת זאת חוש הריח של העופות (למעט יוצאי דופן בודדים), אינו מפותח ופירות "הפונים לציפורים" הם לכן ברובם חסרי ריח. ממדיהם קטנים ומתאימים למפתח המקור של ציפורי האזור בו גדל הצמח.

 

הצבע האדום שכיח במיוחד בפירות העסיסיים ה"מיועדים" לציפורים. הוא מופיע כצבע סופי של הפרי הבשל, כמו במורן השסוע, כצבע ביניים בדרך לסגול או שחור בפרי הבשל, כמו בסמבוק או כצבע פרסומת בפירות עקרים המתפתחים לצד פירות פוריים כמו באלת המסטיק. גוונים אלה בצירוף מאפיינים נוספים, פועלים למניעת אכילת הפירות על ידי יונקים.

 

מורן שסוע עלים

Viburnum opulus

 

ראיית היונקים, מלבד פרימטים ומכרסמים מסויימים, נופלת הרבה מזו של הציפורים, גם בטווח הצבעים וביכולת ההפרדה ביניהם וגם בפירוט התמונה הנגלית לעיניהם.  ניתן בהכללה לומר שגווני "פירות הציפורים" הם צבעי הסוואה לעיני היונקים. בנוסף לכך, היונקים מוכוונים לאכילה על ידי חוש הריח המפותח שלהם ו"פירות הציפורים" חסרי הריח נסתרים מהם. כמו כן, הפירות הבשלים אחוזים בחוזקה בעוקציהם על העצים ואינם ניתנים להשגה על ידי יונקים קרקעיים.

 

מורן לנטני

Viburnum lantana

 

לאחר התרשמות מן הפירות השונים ביער האירופי נמשיך לאזור מערות הקבורה (מס' 21 במפת הגן), בצומת השבילים מימין למערות, נפגוש שיח יפה עלים, דוביאליס קוצני Dovyalis caffra. פירות גדולים, דמויי שזיף צהבהב חבויים בנוף הקוצני של השיח ודרוש מבט בוחן כדי לגלותם. הפירות הבשלים ניתקים ומתגוללים למרגלות השיח טעמם מתוק חמצמץ וריחם נעים. במולדתו גדל הדוביאליס לממדי עץ קטן בגובה 9-6 מ'. פירותיו מתפתחים בגובה קשה להגעה, כשהם מוגנים על ידי קוצים ארוכים וחדים. נפילת הפירות עם השלמת התפתחות הזרעים והציפה, "מזמינה" יונקים גדולים כאנטילופות ובבונים לאכול מהם ולספק לצמח שרותי הפצה. לפנינו דוגמא לצמח המייעד את פירותיו ליונקים, למרות שגם ציפורים גדולות כגון קלאו, החיות באזור תפוצתו משתתפות בסעודה.

 

 דוביאליס קוצני

 Dovyalis caffra

 

נסיים בהליכה אל מעבר לחממה הטרופית. מימין לשביל משתרע יער הררי מרכז אסיאתי (מס' 54 במפת הגן) הכולל עצים ממשפחת הוורדיים כמיני אגס, עוזרר וכו' שפירותיהם מתפתחים לאיטם, לקראת הבשלה בסוף הקיץ. מיני הסוג פנינית הנמנים גם הם על הוורדיים ופורחים באביב כמותם, מסיימים כבר עתה את הפצת זרעיהם. כיצד ייתכן הדבר? מיני הפנינית אינם מפתחים ציפה ופירותיהם, מפוחיות יבשות, נראים כשאריות של תפוחים שציפתם נאכלה עד תומה. המפוחיות הנפתחות בהדרגה כבר עכשיו ומשחררות את הזרעים שבתוכן, ממחישות לנו את גודל ההשקעה שביצירת פרי גדול ועסיסי. מאידך, דחיית ההבשלה לסתיו מקנה לעצי הפרי יתרון חשוב. הזרעים יכולים לנבוט מיד עם הפצתם והם אינם חשופים לפגעים שונים בתקופת הקיץ.

 

 פנינית אשכולית

 Exochorda racemosa

 

 פנינית אשכולית

 Exochorda racemosa

 

בקצה השביל, לפני מבנה התצפית (מס' 36 במפת הגן), נפנה ימינה ושוב ימינה. נתקדם בשביל התוחם במפלס נמוך יותר, את אותו יער הררי מרכז אסיאתי (מס' 54 במפת הגן) ונתרשם מן העצים והשיחים נושאי הפירות הנראים מן השביל. סמוך למתקן שתיה, לפני נקודת פיצול שבילים, נמצא את הורד הטיינשני Rosa tianschanica, מין אסיאתי בעל פרחים לבנים פשוטים למראה, אך פירות יפיפיים המזכירים רימונים מיניאטוריים. פרי הסוג ורד הוא בשרני ואכיל, נראה כענבה אך מבחינה בוטנית שונה ממנה לחלוטין. למעשה לפנינו פרי מדומה, המורכב מרקמות פרי ורקמות פרח גם יחד. פירות הוורד נבדלים בצורתם ובגודלם במינים השונים, אך צבעם לעת ההבשלה פחות או יותר אחיד, אדום-ארגמני מבריק.

 

 ורד טיינשני

 Rosa tianschanica

 

 


 ורד טיינשני

 Rosa tianschanica

 

 

 

כתיבה וצילום: ידידיה ירושלמי

עריכה: אורי פרגמן-ספיר             

27 ביולי, 2008

 

הגן הבוטני האוניברסיטאי, גבעת רם, ירושלים

http://www.botanic.co.il/   

תגובות
ישנן 1  תגובות.     להוספת תגובה  /  לקריאת כל התגובות
1.  סמבוק
שלום, נהניתי מן הכתבה. הענין שלי בסמבוק נובע מהצטננויות תכופות. האם ניתן להשיג את הפרי עצמו, או לגדל זן מיניאטורי באדנית?

שושנה
נכתב בתאריך:  15/04/2009 סגור חלונית
חיפוש צמחים מתקדם


משתלות שתילי הר, מחלף חמד ליד הכיכר, טל:  02-5345766  פקס: 02-5333014  shtileyhar@gmail.com  מפה-map        

שעות פתיחה: יום א' 14:00-07:30, ימים ב'-ה': 18:30-07:30 יום ו': 14:30-07:30, יום שבת: 10:00- 17:00

opening hours: Sun 07:30-14:00, Mon-Thu 07:30-18:30, Fri 07:30-14:30, Sat 10:00-17:00

              כל הזכויות שמורות למשתלת שתילי הר


פותח ע"י Guru4rent בניית אתרים